פסק-דין בתיק עת"א 38632-07-11

העותר מרצה עונש מאסר רביעי במשך שמונה חודשים בגין עבירות של גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון נהיגה, נושא תיק פלילי 4203/07 (בית משפט השלום בירושלים), שגזר הדין בו צורף כנספח ב' לתגובת המשיב 2.

ביום 7.7.11 החליטה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה"), לאחר התלבטות, לדחות את בקשת העותר לשחרור מוקדם, שכן מדובר במי שלחובתו 85 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, הוא שוחרר ממאסרו לתקופה של ארבע שנים בגין חבלה במעשה טרור בשחרור מוקדם, ואם יזכה בשחרור מוקדם ינצל זאת להמשך פעילותו הפלילית, כעמדת משטרת ישראל.

הוועדה לא התעלמה מתוכנית שיקום פרטית שהציג לפניה העותר, אך בכל זאת לא הורתה על שחרורו על תנאי.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו, כי הוועדה לא התחשבה בתוכנית המקיפה שהציג בפניה העותר לאחר מספר פגישות שנעשו איתו ועם משפחתו, כאשר המשפחה הביעה את נכונותה לעזור ולתמוך בעותר.

לטענת ב"כ העותר, העותר כבר מצא לו מקום עבודה, כך שלא יהיה חסר תעסוקה, ותקופת שהותו במאסר, במהלכה לא זכה לחופשות, ערערה את מצבו הנפשי והבריאותי.

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לקבלת העתירה ועומדת על עברו הפלילי ועל עברו התעבורתי של העותר, כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות בעבירות התעבורה שהוצג בפנינו. העותר לא יצא לחופשות, לא שולב בפעילויות בין כותלי בית הסוהר וגם אם הוא מגלה תובנה להתמכרותו לאלכוהול הרי עד כה הוא לא עשה כל ניסיון להיגמל מהשימוש באלכוהול.

עיון בגיליון ההרשעות הקודמות בעבירות תעבורה שהיה בפני הוועדה והוצג גם בפנינו מעלה, כי אמנם רובן בגין עבירות שאינן עבירות בטיחותיות, אך העותר הורשע בשתי הזדמנויות בעבירה של נהיגה בשכרות בשנים 2005 ו-2008, כאשר בנוסף לנהיגה בשכרות הוא נהג במהירות בלתי סבירה וגרם חבלה של ממש. כמו כן נהג באחת ההזדמנויות בהיותו שיכור בזמן פסילה וכשהוא לא מבוטח.

יש באמור לעיל כדי להוכיח את הזלזול של העותר בהחלטות לפסול אותו מלנהוג וכן את הסיכון בנהיגתו שמקורו בהיותו מכור לאלכוהול, כאשר עד כה לא עשה כל ניסיון להיגמל מכך.

הוועדה לא התעלמה מתוכנית השיקום הפרטית שהציג העותר, אך מדובר בתוכנית שהיא מבחינת מאוחר מידי, מה גם שפרטי התוכנית לא מעלים פיתרון לבעיה העיקרית ממנה סובל העותר, דהיינו, התמכרות לאלכוהול, שכן לבד מבדיקות נשיפה לגילוי שימוש באלכוהול אין בתוכנית כל מרכיב שיש בו כדי לגמול את העותר משימוש באלכוהול.

לאור כל האמור לעיל, גם אם הוועדה התלבטה בהחלטתה אם לשחרר את העותר על תנאי נוכח התנהגותו החיובית בין כותלי בית הסוהר, הרי החלטתה הסופית שלא לעשות כן היא החלטה סבירה, שלקחה בחשבון את כל השיקולים הראויים ואין מקום להתערב בה.

אנו דוחים את העתירה.

ב"כ העותר העלה בעתירה גם טרוניה כלפי שב"ס שלא הוציא את העותר לחופשות במהלך מאסרו. לא מדובר בנושא שהוא בגדר סמכות בית משפט כנגד החלטת וועדת שחרורים, ולכן אנו מוחקים חלק זה של העתירה מחוסר סמכות עניינית.

<#3#>

ניתן והודע היום ד' אב תשע"א, 04/08/2011 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.